גוף האדם נמצא כל הזמן בתהליך של קליטת ופליטת חומרים מהסביבה.  הוא קולט חומרים הדרושים לו לקיומו ותיפקודו התקין והוא פולט חומרי פסולת ורעלים הנוצרים בתהליך חילוף החומרים.  הגוף קולט אוויר, מים ומזון ופולט אויר, שתן,  צואה, זיעה והפרשות שונות.

בריאות תקינה בגוף יכולה להתקיים לאורך זמן רק אם הגוף מקבל את כל היסודות הדרושים לו  וכן אם הוא מצליח לפלוט את הפסולת והרעלים הנוצרים בו באופן מלא ומיידי.

השתהות הפסולת בגוף או אי הפרשתה גורמים להרעלת הגוף ולהתפתחותן של מחלות כרוניות רבות.

הרמב"ם מייחס חשיבות רבה להרגלי תזונה נכונים כתנאי לשמירת הבריאות ומניעת מחלות והוא מדגיש במיוחד את הצורך החיוני בפעולת מעיים תקינה

" לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד" (הלכות דעות).

 

רופאים רבים ונודעים בריפוי טבעי שפרסמו ספרים ומחקרים מסבירים את הקשר בין העצירות ובין מחלות כרוניות רבות. המעי הגס מכונה גם "רוצח האנושות".

המעי הגס הוא החלק הסופי של צינור העיכול. שאורכו כמטר וחצי, ותפקידו העיקרי הוא יצירת הצואה על-ידי פירוק חומרי פסולת אורגניים על-ידי חיידקים. הצואה הנוצרת במעי הגס מורחקת החוצה דרך פי הטבעת בעזרת שרירים פריסטלטיים, הנמצאים לאורך כל המעי הגס ודוחפים את הצואה כלפי היציאה.

שיירי מזון שלא נעכל ולא נספג וכן תאית,  גרעיני פירות וירקות עוברים מהמעי הדק למעי הגס.

כמו-כן עוברים למעי הגס מים ומלחים.   עם התקדמות החומר במעי הגס נספגים המים והמלחים והתוכן הופך ליותר מוצק. הצואה הנוצרת במעי הגס נאגרת בחלק האחרון שלו, ומשם נדחפת החוצה על-ידי פעולת השרירים.

פעילות מעיים תקינה ורצויה של המעי הגס מתבטאת ב-2-3  פעולות מעיים ביום. יציאות קשות הכרוכות במאמץ גדול מעידות אף הן על עצירות חלקית.

אי התרוקנות מלאה של המעי הגס גורמת לא רק להרעלת הגוף, היא עלולה לגרום לנזקים גם מסיבות מכאניות. גוף האדם הוא תלת ממדי. האברים השונים ממוקמים לא רק זה לצד זה אלא גם אחד אחרי השני ואפילו אחד בתוך השני. שנויים הנגרמים במבנה של המעי הגס כתוצאה מעצירות כרונית עלולים להפריע ולמנוע את תפקודם של אברים אחרים סמוכים.

 

כאשר המעי הרוחבי מתרחב וצונח ממשקל יתר בגלל הצטברות של עודף פסולת, הוא לוחץ על המעי הדק ומקטין את כושר הספיגה שלו, נוצר לחץ גם על הרחם וגם על שלפוחית השתן. התרחבות המעי הגס העולה או היורד עלול לשבש את תפקודן התקין של השחלות. מעי גס מלא מפריע להפעלת שרירי הבטן ועלול לשבש את הנשימה התקינה. עורקי הדם המסתעפים באיזור הבטן עלולים להיחסם חלקית ולהפריע להספקת הדם לגפיים התחתונות.

עצירות כרונית יכולה לגרום גם לכאבי גב תחתון.

הסובלים מעצירות כרונית מתאוננים על חולשה וחוסר חיוניות, כאבי ראש, טעם רע בפה, ריח רע מהפה, הפרעות שינה, הפרעות נשימה ואפילו נטייה לדיכאון

פעולת מעיים תקינה תלויה בשני גורמים עיקריים. בפעולת השרירים הפריסטלטיים ובאיכות הצואה הנוצרת במעיים.

למרבית בני האדם יש שרירי בטן רפויים בגלל ישיבה ממושכת, חוסר פעילות גופנית והרגלי אכילה ושתייה גרועים. התזונה של מרבית האנשים מבוססת על מזונות שאינם מכילים מספיק תאית ומספיק נוזלים ולכן היא יוצרת צואה יבשה ודביקה, הנדבקת לדפנות המעי הגס וגורמת לעצירות כרונית.

הצואה עלולה להתייבש ולהתקשות גם כתוצאה מהתאפקות ממושכת.

תפקיד התאית במזון הוא ליצור כיסי אוויר בצואה, כדי שתהיה יותר קלה ולא דביקה. שתיה בשעת הארוחה אינה יכולה לפתור את הבעיה מאחר ומרבית המים אינם מגיעים למעי הגס אלא נספגים לדם דרך המעי הדק.

רק תאית של מזון חי מסייעת לפעולת מעיים.

 

הטיפול הטבעי למניעת עצירות מבוסס על תזונה מיוחדת ועל טיפול פיסיולוגי. תפקיד המזון הוא ליצור במעי הגס צואה קלה ואוורירית, שיכולה לנוע בקלות ואינה נדבקת לדפנות המעי הגס.

אבל מאחר ולתזונה הנכונה אין השפעה ישירה על פעולת שרירי המעיים, יש צורך להסתייע גם באמצעים מכאניים.

 

בשר, דגים, עוף, גבינות, מוצרי קמח לבן, אורז לבן, חומץ, אלכוהול, קוקה קולה, ירקות כבושים ומוחמצים. אין לבלוע גרעיני פירות.

 

המוצרים המומלצים בעצירות הם:

בעיקר פירות וירקות חיים וטריים, מיץ סברס ורימון מתוק, פירות יבשים, אגוזים ושקדים, ובכמות קטנה גם ירקות מאודים, דגנים מלאים וקטניות מונבטות.