אם הצום, בדרך כלל, אינו מחליש את הצם ואפילו מחזק את כוחו למרות הירידה במשקל האם הוא מועיל בשעת מחלה?

אחד המומחים הגדולים בתחום הצום, ד"ר ווגר, שעמד בראש בית ספר ווגר לבריאות ברדלנדס, קליפורניה , וחיבר את הספר "ראשיתה של מחלה והשליטה בה" , אומר : "כותב הספר מוכן להצטרף אל המיעוט הגדל והולך ולהאמין ביעילותו של הצום. העובדות מדברות בעד עצמן.

שום דבר אינו מניח את הדעת יותר מלהיות עד ראיה להחלמה מהירה במהלך תקופות צום קצרות יחסית במחלות כמו אקזמה כרונית, כיבי קיבה ותריסריון, אסתמה, דלקת מפרקים, קוליטיס, סינוסיטיס, דלקת הסמפונות, דלקות כרוניות וחריפות של התוספתן, פסוריאזיס, קרוהן, אבנים בדרכי השתן והמרה, מיגרנה, עודף חומצה בדם או בשתן, עצירות והפרעות רבות נוספות.

 

לכל הספקנים יש לומר כי הצום ודיאטה קפדנית של צירופים נכונים הם הדבר הקרוב ביותר ל "מרפא לכל מחלה" שאפשר למצוא .

 

לדעת אנשי הבריאות הטבעית ( גם ד"ר טילדן וגם ד"ר ווגר זנחו את הרפואה הקונבנציונאלית ועברו להיות אנשי הבריאות הטבעית), הצום אינו מרפא שום דבר, הצום הוא תקופה של מנוחה פיסיולוגית. אין הוא עושה שום דבר בכלל. זו למעשה הפסקת עשייה.

כאשר הגורם למחלה מסולק יכול הגוף להתחיל לרפא את עצמו.  הוא מאפשר לתהליכי השיקום של הגוף לבצע את עבודתם בשלמות.

 

תהליכי ההחלמה מתקיימים באופן ספונטאני ותמידי ומתעוררים לפעולה ברגע שיש בהם צורך. עם זאת, אפשר לומר שהצום הוא חלק חיוני ובלתי נפרד מתהליך הריפוי הכולל, הוא חלק מן התהליך המתקן הקרוי מחלה במצבים רבים של החיים. כאשר הגוף מאבד כל תיאבון ודוחה כל מזון לאחר שנאכל, אפשר להבין כי ההתנזרות ממזון הנכפית עליו היא חלק מן התהליך הכולל שבעזרתו נחלים.

 

ניתן להבין שהתשובה לשאלה "האם הצום מרפא?" היא שלילית.

יחד עם זאת ברור כי הצום, כאשר משתמשים בו נכון בפיקוח ובהשגחה , יכול להיות כלי מסייע לתהליך ההחלמה של הגוף.

.